<h1>העיטור אות מ' מחאה</h1>
<h2>דף צ.</h2>
וליתה לדאמימר דאמר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום דקימא לן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ולא אמרינן כספו המיוחד לו הלכך לא שנא זבנה איהו לחודיה ולא שנא זבנו תרווייהו לעלמא אף על גב דזבין איהו ברישא והדר זבנה איהי אי מייתי ראיה זביניה זביני אבל חזקה לא מהני כדתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראיה יש אבל היכא דזבין איהו ומת או שגירשה אתיא איהי ומפקא ואי לא מית לא מפקה כדאמרן. והיכא דזבנה איהי ומתה הבעל מוציא בתקנת אושא גוף הקרקע ובחייה מוציא הפירות כדאיתא בפרק האשה ובשאר כל הנכסים מקחו בטל לעולם ואפילו ראיה לא מהני וכן הלכתא. והא דגרסינן ביבמות בפרק אלמנה (ס"ו:) אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה בעל למכור לא ימכור מכרו שניהן לפרנסה זה היה מעשה לפני רבי ישמעאל ואמרו הבעל מוציא מיד הלקוחות. וכתב רבי אלפס ולא אתברר לן ולא עבדינן בה עובדא. ואיכא דמוקים לה בשאר נכסים כגון לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דמקחו בטל. ולאו מילתא היא. ורבינו שלמה פירש מכרו שניהם או זה או זה הבעל מוציא ולא מבעיא אם מת או גירשה שהיא מוציאה מיד הלקוחות אם מכר בלא דעתה אלא אפילו מתה היא הוא מוציא מיד הלקוחות דבשעת מכירה לאו מכירה ודאית היא שמא ימות הוא ונמצאת מכירתו שלא כדין. וקשיא לן הא דגרסי הכא דזבין איהו ומת הא אפילו מתה היא לא הוי זביניה זביני.
<h2>דף קיב:</h2>
גרסינן בפרק הגוזל תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי הוא אין אומרים נמתין אותו עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מידו ולכשיגדיל וכו' ודוקא דלית ליה חזקה דאבהתיה לא להאי ולא להאי אבל אית ליה חזקה דאבהתיה כגון דידיעא מילתא לבי דינא כההוא עובדא דבר חמוה דרבי ירמיה מוקמינן ליה בידיה ונמתין אותו עד שיגדיל כדאיתא התם.
